<h1>כד הקמח לרבינו בחיי ערך שמחה</h1>
<h2>דף קא:</h2>
ומפני שחייב אדם למעט בשמחת העולם הזה, תקנו החכמים לברך על שנוי יין הטוב והמטיב, שהרי במקום שמשנים היינות אין ספק שיש שם ריבוי שמחה, וכדי למעט השמחה ההיא תקנו לזה ברכת הטוב והמטיב שהיא ברכת האבל, והיא שתקנו אותה ביבנה על הרוגי ביתר. ומצינו רבינו הקדוש שהיה מגדולי ישראל, תורה וגדולה במקום אחד, שהיה משכיר לבר קפרא ונותן לו ממון הרבה שלא יגרום לו שמחה ושחוק, הוא שאמרו במסכת נדרים יומא דמחיך ביה רבי אתיא פורענותא לעלמא, א"ל לבר קפרא לא תבדחן, ויהיבנא לך ארבעין גריוי דחיטי. אמר ליה חזי מר דבכל גריוא דקא בעינא שקילנא. שקל דיקולא רבא, חפייה כופרא וסחפיה על רישיה, אמר ליה הב לי חיטי דרשינא בך. אחוך, אמר ליה לאו אזהרתך דלא תיבדחן, אמר ליה חיטי דרשינא בך קא נסיבנא. ונראה כי בר קפרא היה רגיל בכך שהיה משמח לרבינו הקדוש בדברים והיתה כונת בר קפרא לשמים כדי שישמח רבינו הקדוש שהיה גדול וחשוב כמו מלך, ומתוך השמחה תבנה ותכונן תורתו ויהיו הדברים שמחים, וכענין שמחת כלי הניגון בנביאים, אך רבינו הקדוש שהעיד על עצמו בשעת פטירתו שלא נהנה מעולם בעשר אצבעותיו ואפילו באצבע קטנה, רצה בזה כי היה גדור בכל המדות אף כי במדת השמחה והשחוק והיה כל תנועותיו נמשכות אחר השכל ושקולות במאזני החכמה עד שאילו נטה לבו יום אחד לשמחת העולם הזה או לשחוק היה זה עונש לבני הדור.
